חצר בלוודר – מקום הולדתו של מוזיאון הוותיקן:

 חצר בלוודר היא הלב של מוזיאון הוותיקן וביתם של כמה מהפסלים האייקוניים ביותר שלו. החצר תוכננה על ידי דונאטו ברמנטה בסוף המאה ה-15 ושימשה כגן לאפיפיור יוליוס השני. כאן החל האפיפיור לאסוף פסלים עתיקים, שבסופו של דבר יהוו את ליבת האוסף של מוזיאון הוותיקן.

חדרי רפאל – מורשתו האמנותית של האפיפיור יוליוס השני:

חדרי רפאל הם סדרה של ארבעה חדרים מחוברים שצוירו על ידי אמן הרנסנס המפורסם רפאל ועוזריו. החדרים הוזמנו על ידי האפיפיור יוליוס השני בתחילת המאה ה-16 ונועדו במקור לשמש כדירתו הפרטית של האפיפיור. אולם לאחר מותו של יוליוס השני נפתחו החדרים לציבור והפכו לחלק מהאוסף של מוזיאון הוותיקן.

הוותיקן פינקוטקה: הוותיקן פינקוטקה היא גלריה המאכלסת כמה מציורי הרנסנס המשמעותיים ביותר בעולם. הגלריה הוקמה בתחילת המאה ה-19 על ידי האפיפיור פיוס השביעי, שרצה ליצור חלל להצגת אוסף הציורים העצום של הוותיקן. כיום, ה-Pinacoteca מכיל למעלה מ-460 ציורים, כולל יצירות של רפאל, קאראווג'ו ולאונרדו דה וינצ'י.

"גלריית המפות": יצירת מופת קרטוגרפית – גלריית המפות היא אחת הגלריות המרשימות והייחודיות במוזיאון הוותיקן. הגלריה הוזמנה על ידי האפיפיור גרגוריוס ה-13 בסוף המאה ה-16 והיא מעוטרת בסדרה של 40 מפות מדהימות של איטליה. המפות צוירו על ידי איגנציו דאנטי, קרטוגרף מפורסם של אותה תקופה, ולקח יותר משלוש שנים להשלמתן.

כל מפה היא יצירת מופת של קרטוגרפיה ואמנות, הכוללת פרטים מורכבים וצבעים חיים. המפות נוצרו תוך שימוש בשילוב של טכניקות מדידה ומיומנות אמנותית, והן מספקות מבט מקיף על הגיאוגרפיה, ההיסטוריה והתרבות של איטליה.

אחד ההיבטים המרשימים ביותר של גלריית המפות הוא אופן הצגת המפות. הם מסודרים בזוגות, כאשר כל זוג מייצג אזור אחר באיטליה. המפות תלויות על קירות מנוגדים, כך שהמבקרים יכולים ללכת במורד הגלריה ולראות את שני הצדדים של כל מפה.

התקרה המקומרת של הגלריה היא גם יצירת אמנות בפני עצמה, הכוללת סדרה של ציורי קיר המתארים סצנות מחייו של האפיפיור גרגוריוס ה-13. ציורי הקיר צוירו על ידי צוות אמנים בראשות ג'וזפה סזארי, צייר בארוק מפורסם.

גלריית המפות היא לא רק יצירת אמנות יפה, אלא גם משאב היסטורי ותרבותי רב ערך. המפות מספקות הצצה ייחודית לעברה של איטליה, ומציגות את המדינה כפי שהייתה בסוף המאה ה-16. הם גם מדגימים את חשיבותה של הקרטוגרפיה ככלי להבנה ולחקירה של העולם.

הקפלה הסיסטינית: הצצה לגן עדן?

הקפלה הסיסטינית היא אחת האטרקציות המפורסמות והאייקוניות ביותר במוזיאון הוותיקן. הוא ידוע בזכות ציורי הקיר המדהימים שלו, שצוירו על ידי כמה מגדולי האמנים של תקופת הרנסנס, כולל מיכלאנג'לו, בוטיצ'לי ופרוג'ינו. הקפלה נחשבת לאחת מיצירות האמנות הגדולות בתולדות האנושות, ודוגמה מעוררת יראה לכוחם של יצירתיות ודמיון.

בריאת אדם: יצירת מופת של אמנות ותיאולוגיה – אחד מציורי הקיר המפורסמים ביותר בקפלה הסיסטינית הוא "בריאת אדם". יצירת האמנות המדהימה הזו מתארת את הרגע שבו אלוהים נותן חיים לאדם, האדם הראשון. הציור הוא יצירת מופת של אמנות ותיאולוגיה כאחד, שכן הוא לוכד את המהות של סיפור הבריאה היהודי-נוצרי בתמונה אחת.

הדין האחרון: חזון שלאחר המוות – יצירת אמנות אייקונית נוספת בקפלה הסיסטינית היא "הדין האחרון" של מיכלאנג'לו. פרסקו ענק זה מכסה את כל הקיר מאחורי המזבח ומתאר את גזר הדין הסופי של האנושות. הציור הוא תזכורת עוצמתית לחשיבות החיים הטובים וההשלכות של מעשינו בחיים שלאחר המוות.

התקרה: ניצחון הדמיון האנושי – אולי ההיבט המפורסם ביותר של הקפלה הסיסטינית הוא התקרה שלה, שצוירה על ידי מיכלאנג'לו במשך תקופה של ארבע שנים. התקרה היא ניצחון של דמיון ויצירתיות אנושיים, וכוללת סדרה של ציורי קיר מדהימים המתארים סצנות מהברית הישנה. מרכז התקרה הוא "בריאת אדם" האיקונית, שהפכה לאחת מיצירות האמנות המוכרות ביותר בעולם.

חקר גני הוותיקן: מקלט טבעי – גני הוותיקן הם פנינה נסתרת בתוך קריית הוותיקן, המציעים למבקרים בריחה שלווה ושלווה מההמולה של רומא. הגנים משתרעים על שטח של יותר מ-23 דונם, מלאים בצמחייה עבותה, פרחים תוססים ופסלים עתיקים, מה שהופך אותם למקום מושלם לטיול מרגיע או לפיקניק אחר הצהריים.

היסטוריה של הגנים מימי קדם ועד ימינו – לגני הוותיקן יש היסטוריה עשירה שתחילתה בימי קדם. במקור, האזור היה כרם בבעלות הקיסר הרומי נירון, אך מאוחר יותר הוא הפך לגן על ידי האפיפיור ניקולאי השלישי במאה ה-13. במהלך מאות השנים, הגנים הורחבו ועוצבו מחדש על ידי אפיפיורים שונים, כל אחד הוסיף את הנגיעות הייחודיות שלו לנוף.

 עיקרי הגנים: מזרקות, פסלים וגנים סודיים – יש הרבה נקודות עיקריות לגלות בגני הוותיקן, כולל מזרקות יפות, פסלים עתיקים וגנים סודיים. אחת המזרקות המפורסמות ביותר היא מזרקת הנשר, שהוזמנה על ידי האפיפיור סיקסטוס החמישי בסוף המאה ה-16. המזרקה כוללת נשר מפואר היושב על גבי כדור הארץ, המסמל את כוחה של האפיפיור.

גולת כותרת נוספת של הגנים היא המבוך, שתוכנן על ידי האפיפיור סיקסטוס החמישי בסוף המאה ה-16. המבוך הוא שביל מפותל של משוכות שמוביל את המבקרים בשורה של פיתולים, ובסופו של דבר מוביל למזרקה מרכזית. אומרים שהוא סמל למסע הרוחני שעל כל הנוצרים לעבור בחיים.